החלטה בתיק ת"א 3460-04-10

1. לפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשים ביום 9.11.2010 בהעדר הגנה, ולפיו קיבלה כב' הרשמת דאז שרקאווי את התביעה, וחייבה את המבקשים לסלק את ידם ממגרשים מס' 32 ו-33 בחלקה 46 גוש 17656 (להלן:" המקרקעין"), ולהחזירם לתובעת (להלן:" המדינה") כשהם נקיים מכל אדם וחפץ. במסגרת אותו פסק דין, ניתן צו הריסה ופינוי לגדר הבטון שבנו המבקשים במקרקעין, וצו מניעה קבוע האוסר על המבקשים או על מי מטעמם לעשות כל שימוש במגרשים. המבקשים אף חויבו לשלם למדינה שכ"ט עו"ד בסכום של 4,755 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

2.      בבקשתם טענו המבקשים, כי הפסיקה העדכנית שמה את הדגש על סיכויי ההגנה של המבקשים לזכות בהגנתם, ואילו הסיבה שבגינה לא הוגש כתב הגנה הפכה במרוצת השנים לטפלה. לטענתם, הם ידעו על קיומו של הליך זה רק לאחרונה עת התקשר אליהם שוטר ממשטרת ישראל, והודיע להם על צו ההריסה שניתן בתיק. באשר לסיכויי ההגנה נטען, כי ביום 1.12.2011 ניתן נגדם פסק דין במסגרת תיק תו"ב 31113-11-10 הנותן להם אורכה להנפיק היתר בנייה לנכס עד ליום 1.12.2012 (להלן:" ההליך הפלילי"), ומשלא חלף מועד זה, לא ניתן להרוס את המבנה. המבקשים טענו עוד, כי הם מעולם לא בנו את הגדר נשוא התיק דנן, וכי המנוח מחמוד רחאל, אביו של המבקש מס'1 ובעלה של המבקשת מס'2 הוא זה אשר בנה את הגדר, וספק רב אם קיימת עילה כלשהי נגדם. המבקשים צירפו לבקשתם תצהיר בו נטען כי הם מעולם לא קיבלו את כתב התביעה לידם, וכי קיים סיכוי שהתביעה נגדם תידחה.

3.      המדינה מתנגדת לביטול פסק הדין. לטענתה, פסק הדין ניתן כדין לאחר שכתב התביעה הומצא להם ביום 15.4.2010, כפי שעולה מאישורי המסירה שצורפו לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. המדינה צירפה תצהיר השליח מטעמה, לפיו כתבי התביעה נמסרו למבקשת מס' 2 אשר סירבה לחתום על אישורי המסירה. לעניין טענות ההגנה שהעלו המבקשים טענה המדינה, כי מתן פסק דין בהליך הפלילי, הנותן ארכה למבקשים להנפיק היתר בנייה לגדר שנבנתה במקרקעין שבבעלותה, אינו רלוונטי לענייננו, מכיוון שבתיק זה עסקינן בהליך אזרחי שעניינו אכיפת זכות הקניין של המדינה בקרקע. ביחס לטענה השנייה, נטען כי אין לשלול את שותפותה של המבקשת מס' 2 יחד עם בעלה המנוח בהקמת הגדר אז, ואין לשלול את שותפות שני המבקשים בשימוש בגדר הבטון היום. לפיכך ביקשה המדינה לדחות את הבקשה על הסף.

4.      בענייננו, המבקשים טוענים כי מעולם לא קיבלו את כתב התביעה לידם, וכי ידעו על קיומו של הליך זה לאחרונה עת קיבלו טלפון משוטר במשטרת ישראל שעדכן אותם בדבר צו ההריסה. טענה זו משוללת כל יסוד. מעיון באישורי המסירה שצורפו לתגובת המדינה ותצהיר השליח מטעמה, עולה כי כתבי התביעה נמסרו למבקשת מס' 2 והיא סירבה לחתום על אישורי המסירה. זאת ועוד, המבקשים צירפו לבקשתם תצהיר כללי וסתמי, שהנסתר בו רב על הגלוי, במסגרתו הסתפקו בטענה כי מעולם לא קיבלו את כתב התביעה לידם, מבלי שציינו את הדרך בה נודע להם על הליך זה, מתי בדיוק ידעו על קיומו, מתי עיינו לראשונה בכתב התביעה, ולא הזכירו את שיחת הטלפון מהשוטר, כך שטענתם שידעו על קיומו של ההליך רק לאחרונה בשיחת טלפון משוטר, נשארה בגדר טענה שאין לה אחיזה במציאות, ולא נתמכה בתצהיר מתאים.

יתרה מכך, מאחר שלבקשה למתן פסק דין בהעדר צורפו אישורי מסירה בהם צוינה עובדת מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין למבקשים, היה על המבקשים להתייחס בתצהירים מטעמם לאישורי המסירה ולטענת המדינה, כי כתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו להם כדין. הימנעות המבקשים מלהתייחס לאישורי המסירה כאמור וצירוף תצהיר כללי וסתמי, מחזקים את טענת המדינה לפיה כתב התביעה וההזמנה לדין נמסרו למבקשים, אשר בחרו מטעמיהם הם שלא להגיש כתב הגנה.

5.      עולה אם כן, כי פסק הדין ניתן כדין לאחר שהמבקשים החליטו לא להגיש כתב הגנה מטעמם, על אף שקיבלו את כתב התביעה לידם כדין ביום 15.4.2010, ועל אף חלוף המועד. ביטול פסק דין שניתן כדין בהעדר הגנה נתון לשיקול דעת בית המשפט, והוא מותנה בקיום שני תנאים מצטברים; הראשון- המבקש חייב להצביע על סיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק דין בהעדר; השני, על המבקש להראות, כי יש לו סיכוי לזכות בהגנתו. לשאלה השנייה חשיבות רבה בהשוואה לשאלה הראשונה. ככל שסיכויי ההגנה טובים יותר, כך ייתן בית המשפט משקל פחות לסיבת אי ההתייצבות.

6.      מאחר שנדחתה טענת המבקשים, כי לא הוגש כתב הגנה מטעמם מהטעם שכתב התביעה לא נמסר להם, אין בפי המבקשים הסבר כלשהו מדוע לא הוגש כתב הגנה מטעמם. לגישת המבקשים, בהתאם לפסיקה העדכנית הסיבה שבגינה לא הוגש כתב הגנה מטעמם נהייתה טפלה. טענה זו חסרת כל בסיס, ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן  נקבע, כי " ..., לא עלה בידי חלה לתמוך במסמכים את העובדות להן טען בעניין אי התייצבותו, אף כי אילו היה מדובר בעובדות אמת לא היה אמור להיות כל קושי בתמיכתן בראיות חיצוניות ובעלות משקל." בשל כך דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש בהעדר התייצבות.

בענייננו, המבקשים לא הצביעו על המחדל שבגינו לא הוגש כתב הגנה מטעמם, ולא תמכו את בקשתם בתצהיר מפורט ומתאים המפרט את המועד בו נודע להם על קיומו של פסק הדין ועל הדרך בה נודע להם עליו. המבקשים בחרו להתעלם מהתביעה שהוגשה נגדם, ובכך יש משום התנהלות והתייחסות מזלזלת לכתב התביעה שהוגש נגדם, למועדים הקבועים בדין ולהליך המשפטי שהתנהל נגדם. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

7.      מעבר לנדרש אתייחס לסיכויי ההגנה - נראה כי סיכויי ההגנה של המבקשים קלושים הם. המבקשים ציינו כי יש להם טענות הגנה טובות, שיוכחו בראיות שיש להם בשלב מאוחר יותר, אך הם נמנעו מלפרט את טענות ההגנה שיש להם נגד התביעה. הם לא התייחסו לתביעה למתן צו פינוי נגדם, לא התייחסו לבקשה למתן צו מניעה קבוע, לא התייחסו לטענות המדינה לעניין הסגת גבול המגרשים נשוא התביעה, ובעצם לא העלו טענה כלשהי באשר לזכויות כלשהן שיש להם במקרקעין, ושמכוחן הם מחזיקים במקרקעין ועושים בהם שימוש.

זאת ועוד, אין בטענת המבקשים בדבר קיומו של פסק דין בהליך התכנון והבנייה, לפיו ניתנה להם, לכאורה, ארכה להוצאת היתר בנייה לגדר, כדי לסייע בידם. אין כל רלוונטיות בין הליך התכנון והבנייה שהתנהל נגד המבקשים לבין התביעה שלפניי, העוסקת בזכויות הקנייניות של המדינה במקרקעין ולזכותה לדרוש מהמבקשים לסלק את ידם מהם ולא לעשות בהם כל שימוש.

על פניו נראה, אם כן, כי אין למבקשים טענות הגנה מפני התביעה, ולפיכך גם מטעם זה, דין הבקשה להידחות.

8.      אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה. המבקשים ישלמו, ביחד ולחוד, למדינה הוצאות בקשה זו בסך, 2,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏י"ג תמוז תשע"ב, 03 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: